ספוילר לספר "הבלוג של שואבת המים מבלאגוייבה" בהשראתה של סבתי, כל מילה אמת. קראו. תיהנו. תגיבו. 

17.1.2002- קורס מחשב 

א ת?   ר ו צ ה?  ל ל מ ו ד?  מ ח ש ב?

שאלה אותי הבחורה הנחמדת בפעם השלישית ולכסנה את מבטה בהבעה ברורה שהיא לא ממליצה לי לקחת קורס זה.

היה לי ברור כי שום דבר לא יהווה עבורי מחסום לכל קורס בו אבחר וקיוויתי כי ידיעותיי מאולפן ג' יספיקו לי בכדי להבהיר עד כמה אני נחושה בעניין.

"כן. אני רוצה ללמוד מחשב.

מחשב זה חשוב. ואני צעירה מאוד, רק בת 19, אז למה לא?"

שלפתי את הקלף הנכון!  למשמע גילי הבחורה התגלגלה בצחוק.

-ובת כמה את באמת?

-75

 עיגלתי בחמש שנים כלפי מטה.

– טוב, גברת פרידה.  אני רואה שאת מאוד רוצה ללמוד מחשב, אז אני רושמת אותך. ואם יהיה לך קשה תגידי לי.

"קשה לישון על תקרה, שמיכה נופלת",

תרגמתי לעברית את הפתגם הרוסי הידוע. ונכנסתי בצעד קליל לחדר המחשבים.

שום דבר לא קשה לי! גם לא ללקט אורז בשנות המלחמה באוזבקיסטן, אבל המחשב הארור הזה כל כך מהיר שאני צריכה ללמוד להאט את הקצב וזה כבר באמת לא כל כך קל.

כך במשך שלושה חודשים התייצבתי בשעה 15:00 בדיוק במתנ"ס העירוני של אופקים. התיישבתי מול מחשב מספר 12 ונלחמתי בו עד זוב דם.

בשיעור האחרון דני נתן אופציה למתקדמים וגילה לנו כמה סודות מעולם האינטרנט.

אמת. לא הספקתי לתפוס, אבל זה נתן לי להבין כי יש לי עוד הרבה מה ללמוד.

חבר'ה בני שלושים פלוס אכן השיגו תוצאות יותר מהירות ורכשו מיומנות טובה משלי אבל מה זה שווה בכלל? הגיל שלי בהחלט נותן לי פריבילגיה לקורס נוסף.

-"עוד קורס?"

 גלית, (מסתבר כי זהו שמה של הבחורונת מהמשרד) פקחה את עינה בתדהמה.

"אמרתי לך, פרידה, כי זה יהיה לך קשה מאוד".

"נכון ", הסכמתי להודות בחולשתי. "הייתי בת 18 הכל היה לי קל, היום בגיל 21 כבר קצת קשה. אז תרשמי אותי לעוד קורס מחשב בבקשה."

וכך בגיל שמונים וכמה חודשים למדתי סופסוף את סודותיו של מעבד התמלילים, הדואר האלקטרוני והתחלתי לכתוב את הבלוג.

זה לא כל כך קשה כמו שחושבים, יש אפילו צדדים קלים יותר מפעם.

 הדיו לא נשפך מהקסת כפי שהיה קורה לי בשנות נעורי,

אני  לא יכולה לאחר להגיע אל עגלון העיירה שמוסר את המעטפה לסניף הדואר המרכזי של בלאגוייבה,

והנפלא ביותר הגם שאני שולחת לכם את המכתב המקור נשאר אצלי,

כך אני יכולה להנות שוב ושוב ממעשה ידי.

12 תגובות

  1. שרי הגב

    מרים, כמו תמיד מחדשת ומרנינה!!
    וגם מראה לנו שהכישרון והמעין הבלתי נדלה מגיעים משורשים עמוקים.
    כפי שאני מכירה את סבתא פרידה – השמיים הם הגבול! כמה צריך ללמוד ממנה וליישם את האופטימיות הזו. יש כל כך הרבה מה לעשות. לא להשאיר רגע פנוי.
    כל הכבוד סבתא! יישר כוח מרים! תמשכנה.

  2. יסמין הגב

    מרים, כמה כיף לקרוא. כמה זיכרונות העלית לי בבת אחת! הסבתא שלי שתמיד מעגלת את הגיל כלפי מטה, וגם מעל גיל 80 מרגישה בת 30… המתנס באופקים… ההומור המזרח-אירופי-יהודי המקסים כל כך, סוד החוסן שלנו… ועוד ועוד. תודה!

    • miriam lifshitz הגב

      תודה לך! (לא בטוח שהקורס היה במתנ"ס ע"ש רבין, אבל הסתדר לי יפה בסיפור..)
      זה הומור מאוד מסוים- אודיסאי!

  3. דבורה נויגרשל הגב

    אוהבת סבתות כאלה!
    סליחה שאני מגיבה לתגובות:
    הופתעתי שהבתים הרוסים היו פתוחים כמו תחנת רכבת.
    כשהקמוניזם עוד הקפיא את מזג האויר הקפוא ממילא?
    לא נשארו שיירים של אימה מתקופת סטאלין?
    מעניין…
    אשמח להסבר

    • miriam lifshitz הגב

      מעולה שאת מגיבה לתגובות!
      יש משהו באנושיות הרוסית פשוט, חם ומקבל (כן אני יודעת שזה מפתיע)
      עוד יותר כשמדובר ביהודים רוסים.
      תוסיפי לזאת –
      שכל שומרי מסורת (ברמת הקומוניזם,כן?) \ציוניים\מתנגדי המשטר היה להם קשר נוסף.
      לא היה כסף למלון וכן מלונות היו תחת מעקב.
      המגורים בדירות צפופות וקומונות הרגילו את האנשים למצוא פתרונות יצירתיים למקומות לינה לאורחים- לצרף מספר כסאות, או אפילו לפרוס שמיכה על שולחן.
      מיטות מתקפלות היה רהיט די קבוע בכל בית רוסי סטנדרטי.

  4. סופי הגב

    נהניתי מאוד לקרוא. אני מכירה את הצעירונת מהסיפור.

    יהיה המשך?

    • miriam lifshitz הגב

      בטח מכירה, ואת עצמך חוטאת באופטימית וחיות ללא תקנה.
      ההמשך בתפיחה מקווה שיצא טוב…

  5. מינה פורטנוב הגב

    איפה קונים? איפה קונים? נפלא ממש ומעלה בי זכרונות מאמי שנראה לה הכי טבעי שיסתובבו אצלנו סטודנטים שלמדו איתה מהטכניון כשאנו היינו בתיכון רק כי היא החליטה לעשות הסבה מקצועית למנתחת מערכות מחשבים. ואני תוצר של הכרת מושגים כמו דוס ואיינשטיין. תמשיכי תמשיכי. את כותבת אמת אנושית ואותנטית בתקופה הזויה ומזוייפת. תענוג.

    • miriam lifshitz הגב

      אוי, מינה איזו תגובה מקסימה, תודה לך!
      הבתים הרוסיים הפתוחים לאורחים כמו תחנת רכבת!
      זה בטח בא להם מדירות קומונה או מכך שלא היה מקובל להתארח במלונות.
      באחת הפעמים הורי שלחו מריגה מברק (לא היה טלפון) לחברים ממוסקבה שיחכו בשעה מסויימת בתחנת הרכבת לקבלת חבילה.
      בקטנה, החבילה הייתה אנחנו, ונחתנו עליהם לשבועיים.
      גם אצל הורי שהיו ידועים כשמורי כשרות היו מגיעים אנשים זרים להתארח.
      דוס בשבילי זה מישהו דתי ואיינשטיין זה, זה שמוציא לשון?
      הבית שלנו היה הומני לחלוטין, אפילו לוח הכפל עוד לא למדתי על פה..

  6. שרה הגב

    נהניתי מאד לקרוא!
    איך אני אוהבת את האנשים הפעילים שכל הזמן לומדים ומתקדמים ונשארים צעירים.
    סבתא? פרידה, למדי אותנו איך נשארים צעירים לנצח, תתני לנו טיפים?

    • miriam lifshitz הגב

      סטאלין? רעב? אנטישמיות? אבדן במשפחה?
      מניחים את כל הצרות אחר כבוד בצד החיים.
      וקמים בכל בוקר ליום חדש.
      ואולי הכי חשוב חיים את ההווה בכל רגע נתון.

השארת תגובה