אין- סוף דפי שלכת

כתבו עליך סתיו.

ויש בכך הצדק,

הן- נפגשנו רק עכשיו.

כבר שנה

לא ראיתיך, סתיו.

מכסה ארץ

במרבד זהב.

לוקח אותי מכאן הרחק,                                                                                   

צובע בגוון קודר

את האופק.

סתיו הוא שמים.

הבוכיים תחת רגלינו.

בשלוליות-

משתקפות ציפורים-

הנודדות לארצנו.

סתיו  הוא הרוח.

שוב היא משתוללת

בלא מנוחה,

האם אספיק לעוף בעקבותיה.

האם עד אור הבוקר אמצא

את התשובה?

 (תרגום חופשי מרוסית, להקת д.д.т  )

https://www.youtube.com/watch?v=5KC-iscJtsI

עכשיו,

 כשאני גומעת את הטיילת בצעד מהיר אני באמת יכולה להאמין למילות שיר הנפלא שלפי הקצב שלו אני צועדת.

הנה הגיע העונה היפה, הנוסטלגית והכי צבעונית בשנה!

את כל עושר האושר הזה אספתי בהליכה אלעדית לילית אחת.

בזמן תקופת ההתנתקות נשאלתי על בסיס יומיומי- מדוע אני מפגינה נגד ההתנתקות.

אני? לא הפגנתי נגד (למרות שהייתי כמובן נגד..) פשוט הצבעתי בעד הסתיו.

בסתיו ההוא לבשתי כתום.

אבל לכי תסבירי.

תסביך הסתיו שלי החל מאז שלמדתי לדדות על מדרכות ריגה הכתומות, העלים אמנם הקשו עלי את ההליכה אבל אהבתי אותם מכל.

הבחירות שלנו כאנשים בוגרים, כאמנים או מעצבים מושתתים היטב על התת מודע שלנו שאת חלקו החשוב ממלאת הילדות.

דוגמאות?

באחת מדירות הרבות בהן התגוררנו, הדבקתי דבק נייר בצורה מרובעת על גבי הקיר, את הריבוע חילקתי לריבועים קטנים יותר.

על צלחת חד פעמית העמסתי מגוון צבעי אקריליק ולאחר שעה הסלון שלי נראה ממש אחרת.

הגוונים?

כמובן גווני הסתיו- כתום, אדום, צהוב, חום וברונזה.

אני לא חומדת את כל הסתיו לעצמי ובהחלט מחלקת אותו גם לאחרים.

על גבי נייר אקוורל איירתי עלי שלכת ופרחי סתיו, אותם סרקתי, ניקיתי בפוטושופ וייצרתי פטערן  סתווי בכמה ווריאציות.

מה נותר? רק להדפיס על המוצר הרצוי להביא למי שאתה מוקיר ומי שמוקיר את הסתיו.

שלכת- זו חגיגה למורות לאמנות- צאנה עם התלמידים החוצה, אסופנה עלים וגלנה לתלמידות את הסוד כיצד ניתן לייבש אותם בתוך ספרי הלימוד של שנה שעברה, ואחר כך תוכלו ליצור מהם:

תמונות,

יצירות,

פלייסמנטים.

ומה לא?

איילה היא אמנית רחבת אופקים מאפשרת לתלמידותיה ללמו דרך שיעורי אמנות אודות העולם הסובב אותן במגוון רחב של טכניקות, למידה מעמיקה, העשרה תחומי עניין רבים כגון טבע, ספרות ואף פרשיות השבוע.

את השיעור הראשון בעונת השלכת מקדישה איילה לסיור לימודי, התלמידות מתבוננות בהנחיית המורה בעצים סביבן, במבנה שלהם, מתבוננות בעלים שעדיין לא מחזיקים מעמד על העץ ואוספות את אלו שנשרו, בכיתה הן עובדות סדנא לייבוש עלים ובמספר שיעורי אמנות לאחר מכן הן עסוקות ביצירות שונות עם עלי השלכת.

עונת הסתיו ידועה כבסיס להשראה עבור אמנים רבים בעולם כולו, לעיר סיגולדה שבלטביה עולים לרגל ציירים מכל המדינה בחודש הסתיו, הרחובות מתמלאים באמנים ותיקים לצד תלמידי בתי ספר לאמנות שיושבים ורושמים את כל היופי הזה.

מוסקבה בירת רוסיה מחליפה בעונת השלכת לא רק את מראיה אלא אף את שמה הרשמי  ובפי העם נקראת מוסקבה של הזהב.

ונסיים עם האמן הישראלי הידוע (מציורי הכבשים דווקא )    

מנשה קדישמן (1932- 2015) קדישמן  לוקח את אוושת עלי השלכת כמה (עשרות אלפי ) צעדים קדימה.

בעבודת המיצב "שלכת" הממוקמת שלא במקרה במוזיאון היהודי בברלין- ב1997

העבודה בנויה מפרצופים שטוחים וקטנים מחומר מתכתי, מחצית מגודל טבעי של פני אדם לערך; פיותיהם של הפרצופים פעורים בזעקה אילמת.

השלכת, מתוך ויקיפדיה: ערך שלכת (מיצב)

כל אלפי פרצופי מתכת אלו ממלאים משטח של מסדרון רחב בחלל מוזיאלי ואין למבקר שום אפשרות אחרת. בכדי לחצות את המסדרון עליו לדרוך לאורך כל הדרך על פרצופים אלו.

הדרך שבה הם מוצגים הופכת את הצופה לפעיל, כיוון שהוא חייב לדרוך עליהם. בניגוד לתחושה הרכה והשקטה של עלי שלכת, עלי השלכת הללו משמיעים חריקה חזקה – צרחות הכאב של המתים כשדורכים עליהם – ומקשים על הצופה את ההתקדמות.

ועם הצבת המיצג במוזיאון היהודי בברלין כתב האמן:

כבר מעומק המבוך מרובה המפלסים, הנחתכים בחתכי גובה אלכסוניים, נשמע רעש הברזל החורק מתחת לרגליים. בסוף, ב"סימטה ללא מוצא", מוצאים המבקרים את עצמם בתחתית התהום, ולפניהם אלפי פרצופי הברזל של מנשה קדישמן. האנשים רומסים אותם ברגליהם, כבקבר אחים המוני…

חייבים לדרוך על שלכת זו ולשמוע את זעקתה.. מתוך ויקיפדיה: ערך שלכת (מיצב)

כותרת היצירה, "שלכת", מתייחסת לתפזורת חסרת סדר הנראית כמו מצע מקרי של עלי שלכת הנופלים ונערמים על הקרקע.

השם "שלכת" מביע גם את התקווה לפריחה מחודשת ולאביב שיבוא לאחר החורף המתמשך.

נצלו עונה קצרה וקסומה זו להשראה לאמנות ולמילוי כוחות נפש מחודשים.

תצלום ראשי: עלי שלכת, אלעד

3 תגובות

  1. miriam lifshitz הגב

    כתבה יפה מאד

  2. דבורה נויגרשל הגב

    יש גם סתו אידיאני, שונה לגמרי מתאורי הסתו המוסקבאי.
    מעניין שאצלך גם הסתו הוא רענן ולא דכאוני כמו במרבית היצירות האומנותיות, המובילות את העלים אל מותם בחורף.
    אבל בסוף גמרת בתיאור זוועה של יצירת קדישמן.
    עדיין נראה לי שהכיף המתפצפץ מעלי השלכת של ילדותי מרחוב סורוצקין לא יצליח להכניס אותי לדיכאון חורף.

השארת תגובה