עשרים וארבע-דגה דגה

הזמנה לחוש ולחוות את הפרפורמנס

קאט.


אלמנה שחורה עטוית כפפות תחרה.

ניגשת.

אוחזת סכין שחיטה.

אריזות נייר זהה בגדלים שונים.

מה טומן בחובו כל אחד מהן?

מבתרת דגה

מקריבה על שולחן המזבח

דגיגונים.

אחד, אחד

אחד,

אחד,

אחד,

אחד..

24 מתנות כהונה,

24 שנות הקרבה במים עכורים,

שהטביעו חותמם בדיו שחור.

שלוליות דם שחור מבעבעות  עדיין

על רצפת ההיכל.

הילת האור שוקעת,

הדגה נעטפה את עמה.

הדיו יבש.

הזיכרון חי וחד.

רק הדי טפיפות רגלי מהדהדים עדיין..

שחורה אני ונאווה.

 

צילום 3

 

פרפורמנס יוצא דופן זה הינו הראשון בסדרת מיצגים מעוררי עניין ודיאלקט של האמנית מרסל תהילה ביטון, שהיה לי הזכות להיות חברתה ואף לתעד מספר הופעות שלה.

במיצבים של מרסל ישנה תמיד דרמה ואפילו תאטראליות מוגזמת אך מכוונת, עומק ורובדים שונים מתוך עולמה של מרסל, מדרשים, מנהגים וחוויות אישיות.

במיצב זה ללוקיישן היה מקום משמעותי, הגובה העצום של ההאנגר ענק על גג בצלאל- אמן בכפני נשרים בירושלים, השקיעה וברקע נוכחתה של מרסל כל אלו הותירו חוויה חזקה שאת תמציתה הבעתי בשיר לעיל. 

 

 

עוד מיצירותיה של מרסל ניתן לראות באתר שלה- https://www.marcelle-bitton.com/performance  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מציגה: מרסל ביטון |  בצלאל – אמן

צילום וטקסט: מרים ליפשיץ

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן